<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ"א</h1>
<h2>דף צד.</h2>
כתב הר"ש ז"ל שמותר לשלוח ירך חטוטה מן הגיד על יד גוי שהחטיטה הוא הסימן וכן דעת הר"ף ז"ל והרשב"א ז"ל כתב אבל מ"מ ליקח מן הגוי ירך חטוטה אסור דאיכא למיחש דילמא ישראל זבנה ליה או יהבה ליה בתר דאיגלי ליה דטרפה אי נמי טרפה הות ונטל גידה כדי להחשיבה דכי האי חששא ודאי חיישינן ושמא למד גוי לא חיישינן שזה יחידי למד וזייף שם כל זה [ומה] שאנו חוששין באות אחת אע"פ שאין כותבין כמונו חותם אחד טרח ומזייף אבל לחתוך הירך לא חיישינן שמא טרח ומזייף דטרחא טובא איכא בחיתוך הירך יותר משני חותמות ואפי' ממאה עכ"ל. כתב הבעל העיטור ז"ל מסתבר לן בעוף שחוט או בהמה שחוטה שמותר לשלוח ביד גוי שבית השחיטה הוא הסימן דהאידנא לא שחיט גוי כישראל לא עוף ולא בהמה. והרשב"א ז"ל אוסר לפי שאין סימן שחיטה לסמוך עליו בלא סימן אחר וכל בשר שאין בה לא סימן ולא טביעות עין שהיה בכלי [תלוי] ונשבר הכלי ונפלו החתיכות בארץ הרי זה אסור שאני אומר אותו בשר גררתו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא.
<h2>דף צה:</h2>
וכתב הר"ף ז"ל שאם ישלח אדם בשר ביד גוי צריך לעשות חותם על הבשר שאם יעשה חותם על השק לא מהני [ל]בשר שהרי יכול לנקוב השק ולהחליף הבשר וכן כל דבר ששולח צריך חותם בתוך חותם ואין צריך כתב. והרשב"א ז"ל כתב בשם רבינו יצחק הזקן אות אחת הרי היא כסימן אחד. ושתי אותיות כשני סימנין.
